1. העניין שבפני - התנגדות לביצוע שטרות אשר הוגשו לביצוע על ידי התובע, במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 02-27137-00-8.
2. ההתנגדות בצירוף בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, הוגשו בחודש מרץ 2012, כאשר תיק ההוצאה לפועל נפתח כ-12 שנים קודם לכן.
3. במסגרת בקשתו, טען הנתבע כי מעולם לא קיבל את אזהרת לשכת ההוצאה לפועל, ולא היה מודע להליכי ההוצאה לפועל, ולפיכך יש לראות את התנגדותו כמוגשת במועד.
4. התובע השיב לבקשה להארכת המועד, לאחר שהוריתי עליו לעשות כן. על פי תגובת התובע, ביום 11.4.2010 הוגשה על ידי הנתבע, בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בתיק ההוצאה לפועל, לפי הוראות סעיף 77 א' לחוק ההוצאה לפועל, זאת לאור כוונתו של הנתבע לפנות להליכי פשיטת רגל.
5. יתר על כן, טוען התובע, כי לאחר שניתן צו כינוס בעניינו של הנתבע, בחודש יולי 2010, הרי שהלה הודיע אודות מתן צו הכינוס לתיק ההוצאה לפועל, לצורך עיכוב ההליכים מכח תיק פשיטת הרגל.
6. לאור האמור לעיל, סבור התובע כי אין לקבל את הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.
7. לאחר עיון בטענות הצדדים ובשים לב לעדותו של הנתבע בפני, סבורני כי הצדק הינו עם התובע. בתיק ההוצאה לפועל רשומה מסירת האזהרה, ביום בו הוגשה לראשונה בקשה מטעם הנתבע לתיק ההוצאה לפועל - שכן חייב בתיק הוצאה לפועל אינו יכול להגיש בקשה, בתיק אשר הוא אינו מודע לקיומו.
8. יתר על כן, אף לאחר שניתן צו הכינוס, פנה הנתבע וביקש את עיכוב ההליכים מכח צו כינוס נכסים; ברי כי ככל שלא היה מודע כלל להליכי ההוצאה לפועל, לא היה מגיש בקשה שנייה בתוך שלושה חודשים, באותו תיק הוצאה לפועל. כלל הידיעה, בהקשר זה, אינו גובר עם כלל ההמצאה, אלא מתאחד הוא עם כלל ההמצאה באופן מוחלט.
9. לפי הוראות סעיף 7 (ג1) לחוק ההוצאה לפועל "
הגיש החייב בקשה בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו, יראו אותו כמי שהומצאה לו האזהרה בהמצאה מלאה ביום הגשת הבקשה האמורה, אלא אם כן הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת."
10. יוצא אם כן, כי גם אם לא הומצאה אזהרה עד למועד כאמור, מוחזק הנתבע כמי שהומצאה לו המצאה כדין - לא כל שכן כאשר הנתבע הגיש יותר מבקשה אחת לתיק ההוצאה לפועל.
11. אציין בהקשר זה, כי הנתבע הודה כי כלל חוב זה ברשימת החובות, כאשר הוגשה על ידו הבקשה למתן צו כינוס, ואמר כי כלל את כל החובות המצויים ברשימה הארצית של תיקי ההוצאה לפועל אשר היו פתוחים כנגדו באותה העת, לרבות תיק זה. באותו שלב, לא טען דבר לגבי החוב, ולא העלה כל טענה שהיא, "בזמן אמת".
12. ארחיב ואציין, כי גם אם החליט הנתבע לכבוש טענותיו בהקשר זה, בתקופה בה היה מצוי בהליכי פשיטת רגל, הרי שגם אם נקבל את האמירה כי חשב שהדבר יוסדר במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ונתעלם מהתקופה בה היה מצוי תחת הגנתו של צו הכינוס, הרי שזה בוטל ביום 27.12.2011, ואולם החייב השתהה והמתין כשלושה חודשים נוספים עד להגשת ההתנגדות, מבלי שהעלה כל טענה שהיא בדבר טעם כלשהו להארכת המועד.
13. צירופם של כל הללו, אינו מקנה את אותו טעם מיוחד שיירשם אשר נדרש לצורך הארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.
14. אפנה, אף, על דרך ההיקש, לפסיקת בתי המשפט בהקשר של הליכי ביטול פסק דין; כבר נקבע בפסיקה כי ידיעה על קיומו של פסק דין במשך תקופה ארוכה בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו לביצוע פסק הדין יוצרת מניעות והשתק מלטעון לביטול פסק הדין מחמת אי קבלת התביעה (בש"א (תל-אביב) 161700/08 יוסף ראובני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, סעיף 6 להחלטה (מאגר נבו)). עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. (רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו)). ובבחינת קל וחומר, היד המקלה שבביטול פסק דין באיחור, מצביעה על הטעם הניכר אשר יש להעלות בעת מבוקשת הארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.
15.
בנסיבות העניין, ומאחר ולא הועלה כל טעם לאיחור, למעט טעם אחד הנוגד דבר חקיקה מפורש כאמור לעיל, הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות נדחית. כפועל יוצא, נדחית גם ההתנגדות לגופה
.
16. בשולי הדברים, אציין כי אף לגופו של עניין, גם אם הייתי מאריך המועד להגשת ההתנגדות, נוטה הייתי לדחות את ההתנגדות.
17. הנתבע טוען כי ההמחאות זויפו ופוזרו על ידי צד ג', ואולם נמנע הוא מלומר או לנקוב בשמות מבצעי הפעולה. בהקשר זה נדרשתי לפסק הדין בהליכי פש"ר אשר ניתן בעניינו של הנתבע (כפי שהפנה ב"כ התובע), ובפסק דינה של כב' הש' י. קראי-גירון מיום 27.12.20111 במסגרת פש"ר 13348-05-10 (מצוי במאגר "נבו"), נכתב "
במקרה דנן עסקינן בחייב אשר נתן במודע לבן משפחה לנהל את כספיו והוסיף ותמך בפעולותיו ומסר לידיו שיקים חתומים גם משידע כי בן משפחה מפזר שיקים וממלאם מבלי שיהיה כיסוי לשיקים אלו ומסבכו בחובות. מדובר בחייב שבחר לנהוג בפזיזות בכספיו תוך עצימת עיניים למעשי אביו ותוך אדישות לפגיעה בנושים עקב מעשים אלו".
18. לא ברור אם מדובר בהמחאות אשר נמסרו כשהן חתומות (כפי שציינה כב' הש' קראי-גירון) או בהמחאות אשר נמסרו ונחתמו בהרשאה, ואולם כאשר עסקינן בנושא אשר נדון והוכרע, יחד עם העובדה כי הנתבע נמנע מלהגיש תלונה במשטרה אודות הזיוף, וכן העובדה כי במסגרת חקירתו בפני, הוצג בפני הנתבע תצהיר אשר הוגש מטעמו בהליך זה, כה להוט היה להכחיש כל חתימה אשר נעשתה על ידו, אשר הכחיש אף את החתימה על התצהיר אשר אין חולק כי חתם עליו. צירופם של כל אלה, מרוקן מתוכן אף את טענת הזיוף, ומביא היה לדחיית ההתנגדות אף לגופה, ככל שהייתי נדרש לכך.
19. לסיכומו של דבר, אני מורה על דחיית ההתנגדות וחידוש הליכי הוצאה לפועל בתיק מס' 02-27137-00-8.